הגלוי והנעלם אודות שיחין

מה ידוע לנו על שיחין?
שיחין היא עיר קרובה לציפורי.
משפחת הכוהנים ישבאב (משמרת הכוהנים ה-14) עברה להתגורר בשיחין אחרי חורבן בית המקדש.
שיחין היתה מפורסמת בתעשיית הקדרות שלה. כדי החרס של שיחין היו ידועים בזכות חוזקם.

מה לא היה ידוע על שיחין?
מיקומה של שיחין לא היה ידוע. עד 1996 מקובל היה לחשוב ששיחין שכנה בתל חנתון.
שלוש סיבות הביאו למסקנה ששיחין שוכנת ליד גבעת קט ולא בתל חנתון.
סיבה ראשונה:
מעשה ונפלה דליקה בחצרו של יוסף בן סימאי בשיחין, ובאו אנשי גיסטרא של ציפורי לכבות, מפני שאפוטרופוס של מלך היה. ולא הניחן מפני כבוד השבת, ונעשה לו נס וירדו גשמים וכיבו. לערב שיגר לכל אחד מהן שתי סלעין, ולאפרכוס שבהן חמישים, וכששמעו חכמים בדבר אמרו: לא היה צריך לכך, שהרי שנינו: גוי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה (בבלי, שבת קכא ע"א).
תרגום: אדם בשם יוסף בן סימאי, שכנראה היה מקורב לשלטון, גר בשיחין ובשבת אחת פורצת שריפה בחצרו. החיילים הרומאים שישבו בציפורי ראו זאת ובאו לעזור לו. הם באו והוא אמר להם: שבת היום, היום לא מכבים שריפות, נא לא לעשות שום דבר. החיילים חזרו לציפורי וליוסף בן סימאי נעשה נס, ירד גשם והשריפה כבתה. במוצאי שבת שלח לכל אחד מהחיילים דינר, ולמפקד חמישה דינרים. אמרו לו: מה קרה לך, השתגעת? מילא זה שאתה לא רוצה שיכבו לך את השריפה בשבת. אבל הם לא עשו כלום, מה אתה שולח להם כסף? אמר: אני לא רוצה שבפעם הבאה יימנעו מלבוא לעזור ליהודים.
ולענייננו: ברור מכאן שיש קו ראיה בין מצודת ציפורי לשיחין והמרחק הוא כזה שניתן לזהות מציפורי את החצר בה פרצה הדליקה. מתאים יותר לגבעה שלנו המרוחקת פחות משני ק"מ מציפורי, לעומת חנתון המרוחקת ארבעה ק"מ מציפורי.
סיבה שניה:
רבי יוסי אומר אף כלי כפר שיחין וכלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר (בבלי, שבת קכ ב).
במחקר שערך דוד אדן התברר שאדמת שיחין היא המתאימה לכלי חרס איכותיים, ולא אדמת תל חנתון. שרידי כלים כאלה נמצאו בשיחין, וגם כעת ניתן לראות בקלות שברי חרס רבים על פני הקרקע.
סיבה שלישית:
מסופר בתלמוד הירושלמי על אנשי שיחין שהלכו בשבת לרומה (היא רומת הייב).
אי אפשר ללכת מתל חנתון לרומת הייב בשבת. אפשר ללכת משיחין לרומה בשבת (דיון מפורט בסוגיה זו ניתן בהמשך).

סיכום: מכיוון שבגבעה שלנו יש שרידים של יישוב עתיק ומכיוון שהחרסים שבה, מרחקה מציפורי ומרחקה מרומה תואמים לתיאור של שיחין, ומכיוון שאין אתר אחר בסביבה המתאים לתיאור שיחין, הרי שהגבעה שלנו היא היא שיחין.

דיון מפורט בעניין תחום שבת ועירוב תחומים

ותני כן מעשה במשפחת בית ממה ומשפחת בית גוריון מרומה שהיו מחלקין בגרוגרות לעניים בשני בצורות והיו עניי שיחין יוצאין ומערבין ברגליהן וממתינים שם עד שתחשך ולמחר היו נכנסין ואוכלין שם וחוזרין (ירושלמי, סדר מועד, מסכת עירובין, דף כט, ב פרק ד הלכה ח גמרא).
תרגום: במסגרת הדיון בדיני עירובין מובא סיפור זה. משפחת ממה ומשפחת בית גוריון שהתגוררו ביישוב רומה (רומת הייב) נהגו לחלק תאנים מיובשות לעניים בשנות בצורת. עניי שיחין נהגו לצאת בליל שבת לכיוון רומה, לערב ברגליהם ולהמתין עד שיחשך. למחרת (בשבת) נכנסו לרומה, אכלו מהתאנים המיובשות וחזרו לשיחין.
הסבר קצר למושגים המופיעים בקטע זה:
אמה (מתוך ויקיפדיה): 48 ס"מ (2,000 אמה – כ-960 מ')
עירוב תחומין (מתוך ויקיפדיה):
עירוב תחומין הוא תקנה דרבנן המגדילה את מרחק ההליכה המותר על פי תחום שבת בשבת, יום טוב, ויום הכיפורים, מ-2,000 אמה מחוץ לישוב (כ-960 מטר), למרחק כפול של 4,000 אמה (1920 מטר). העירוב הוא הנחת לחם או מזון בכמות המספיקה לשתי סעודות (לכל משתתף בעירוב), במרחק של 2,000 אמה מן היישוב בו מניח העירוב מתגורר.
נוסף לעירוב בפת או במזון המותר לצורך מצוה בלבד, יכול אדם לערב ברגליו, כלומר ללכת ולעמוד עם כניסת השבת במקום בו הוא רוצה לקנות שביתה, וכך לאפשר לו הליכה של אלפיים אמה לכל כיוון ממקום העירוב.
תחום שבת (תחום שבת הוא שטח העשוי כריבוע או כמלבן סביב העיר כאשר העיר במרכזו, ומרחק צלעותיו מן העיר הוא אלפיים אמה. היות והתחום עשוי בצורת ריבוע או מלבן, לכן ההולך מן העיר לכוון הזוויות של המרובע יש לו יותר מאלפיים אמה ("נשכר אל הזוויות").
אם לעיר יש צורה מרובעת או מלבנית, "מניחים" את מלבן התחום כך שצלעותיו תהיינה מקבילות לצלעות העיר. אם העיר עגולה או משולשת או שאין לה צורה מוגדרת, "מרבעים" את העיר לפי ריבוע רוחות העולם ואחר כך "מניחים" את מלבן התחום כך שצלעותיו תהיינה מקבילות לריבוע העיר. כמובן שבמקרה זה גם מלבן התחום יהיה "מונח" לפי ריבוע רוחות העולם.
ולעניינו: נשאלת השאלה האם ניתו ללכת בשבת מחנתון לרומה (מרחק של כ-3000 מטר)? האם ניתן ללכת בשבת מהגבעה שלנו לרומה (מרחק של כ-2400 מטר).
לכאורה התשובה היא שלילית בשני המקרים המרחק גדול מהמותר (1920 מטר).
נבדוק לעומק. לשם כך נצייר את גבולות העירוב (2000 אמה מגבול היישוב) מסביב לחנתון, לגבעה שלנו, ולרומה.
בציור שלהלן מסומנים גבולות העירוב סביב חנתון (אדום), רומה (כחול) והגבעה שלנו (ירוק).
המלבן הפנימי מציין את הגבולות המשוערים של העיר. המלבן החיצוני – את גבול העירוב.
ניתן ללכת בשבת מיישוב ליישוב רק אם יש חפיפה בין מלבני גבולות העירוב.
מסתבר, על פי הציור, שמחנתון לרומה אסור ללכת בשבת, אך בזכות העובדה שאנו "נשכרים את הזוית" מותר ללכת בשבת מהגבעה שלנו לרומה.